דברים שנעלמים

ישנם דברים מסוימים שהנטייה שלהם היא להיעלם. חפצים או אנשים שנוטים להצמיח רגליים ולברוח, שנוטים לתת לאדמה לבלוע אותם ושנוטים לרצות לעשות דווקא, ולא מופיעים בפני האדם שמחפש אותם.

משקפיים: כל אחד מאבד את המשקפיים שלו בשלב מסוים בחיים. בין אם זה משקפי טייסים בגיל 15 ובין אם זה משקפי ראייה מספר 9 בגיל 97 וחצי. מקומם של המשקפיים בסופו של כל חיפוש, הוא תמיד באותו מקום, כאשר האדם המחפש שואל אדם אחר האם ראה את משקפיו, והמחפש מקבל את קללת החמר, שהרי, המשקפיים על ראשו.
מפתחות לאוטו: יכול להיות שלא כולם מאבדים את המפתחות לאוטו. יכול להיות שרוב האנשים בעולם אחראים מספיק בשביל לשים את המפתחות במקום קבוע, וכך הם לא מאבדים אותם. אבל כמובן שאמא שלי, לא. אני יכולה לפספס ארבעה שיעורים בבית ספר בשביל לחפש את המפתחות של האוטו שאמא שלי לא זוכרת היכן היא שמה אותם, ובסופו של דבר, המפתחות או באוטו, או בכיס של המעיל שלה.

גרביים: אני לא חושבת שאני צריכה לפרט יותר מידי על התופעה המוכרת, שגרב אחת התאדתה, והגרב השנייה עוד בארון, כבר שלוש שנים, למקרה שהגרב הראשונה, תתעבה.