גיוס

קוראים יקרים שלי, אם אתם יודעים, ובין אם לא, ימים ספורים מפרידים ביני לבין הצבא.
ימים ספורים בין כך שבמקום להיות מנוהלת עלי ידי אחראית משמרת, אני אהיה מנוהלת על ידי מ"כית טירונים. ימים ספורים בין לישון במיטה שלי לבין לישון בקומה השנייה של מיטת קומתיים באיזה בסיס מוזנח, ימים ספורים בין ימים שבהם יש לי חיים, לבין ימים שבהם לא יהיו לי חיים.
כמות החששות לפני הצבא עולה על כל כמות חששות שאי פעם חשבתי שאחשוש, אני בלחץ מהנסיעה לבקו"ם והזריקות, מלהתקלח עם מלא בנות באותו המקום, מהעמידה בזמנים, מלהיות רחוקה מהבית, מלישון במיטה לא שלי, מהמפקדים הרעים, מהאוכל הנוראי וכו' וכו'.
איך אני, ילדת בית שכמותי, שקשה לה להירדם במקומות שהם מחוץ לבית שלה תוכל להירדם בבסיס שכזה עם עוד 200 בנות בחדר?
איך אני אוכל להכניס משהו לפה מהחדר אוכל הסרוח הזה כשאני בקושי בבית שלי מצליחה למצוא משהו לאכול?
איך אני אוכל להשאיר אתכם פה, קוראי היקרים, לבד לפחות לחודש כשאני נמצאת לי הרחק הרחק שם בצבא נלחמת, יורה ועוד שקרים בסגנון?
לפעמים אני לא מאמינה שאני כבר בת 18, שרוב האנשים שאני מכירה כבר התגייסו, ושעוד מעט אני הולכת להיות חיילת למשך חודש שלם, ואז ג'ובניקית במוזיאון חיל האוויר לעוד שנה ו-11 חודשים.
א-מ-א-ל-ה-!-!-!

בנימה אופטימית זו (?), אני הולכת להמשיך לנסות ולנצל את הזמן האחרון שלי בתור מ"לשבית, לארגן נסיעה לאילת עם החבר, לעשות פיקניקים בטבע, לאכול אוכל של אמא ולקנות אסלניות...
אוהבת, רותם3>